<h1>ראב"ן שו"ת סימן פ"ז</h1>
<h2>דף ב:</h2>
מה שנהגו אבותינו שלא למחות בנשים הנוטלות לולב ומברכות עליו וכן ליישב בסוכה מברכות. נ"ל אע"פ שהן פטורות דמצות עשה שהזמן גרמא הן, נ"ל דמהכא סמכו דאמרינן בפרק בתרא דעירובין [צ"ו:] אשתו של יונה היתה עולה לרגל ולא מחו בה חכמים, ומוקמינין לה כרבי יוסי דאמר נשים סומכות רשות ובעלייתה היתה מביאה עולת ראייה דהיא מצות עשה הבא מכלל לאו דלא יראו פני ריקם וסומכת על עולתה, וכגון שהיו אומרים לה אקפן לידייכי ולא תבואי לידי מעילה, ויצף הברזל [מ"ב ו'] תרגום וקפא ברזלא, ולא היתה סומכת בכל כוחה דאילו אדם הסומך על בהמת קדשים בכל כוחו שלא בשעת סמיכה חייב קרבן מעילה דעביד עבודה בקדשים ואסור מדאורייתא, ואקפה אסור מדרבנן שלא בשעת סמיכה גזירה שלא יעשה בכל כוחו, ודחי ר' יוסי אקפה שהיא איסורא מדרבנן מקמי נשים, אבל סמיכה בכל כוחו שהיא איסורא דאורייתא ע"כ לא שרי ר' יוסי לנשים. וכי היכי דדחי ר' יוסי איסורא דרבנן מקמי נשים, ה"נ דחי ברכת סוכה ולולב דליכא אלא איסורא דרבנן ברכה לבטלה מקמי נשים ומברכי, וגם נוטלת לולב דליכא אלא איסור טילטולא דרבנן. אבל לרבי יהודה דאמר אין סומכות דלא דחינן איסורא דרבנן מקמי נשים, לא מברכי אסוכה ולא נטלי לולב. ואי קשיא לך דרבי יהודה אדרבי יהודה דהכא קאמר דמוחין בנשים, ובמס' סוכה [ב':] אמר רבי יהודה מעשה בהילני המלכה שהייתה יושבת בסוכה שהיא גבוה מכ' אמה והיו זקינים נכנסים ויוצאים ולא מיחו. תריץ לרבי יהודה בלא ברכה יתבה ולהכי לא מיחו, ואי משום ישיבה הא אמרינן [שם כ"ו.] תשבו כעין תדורו ודירה איש ואשתו ומה אשה אגב בעלה ישבה אף הילני אגב בניה ישבה. ורבי יהודה ורבי יוסי עבדינן כר' יוסי [עירובין מ"ו:], הילכך לא מיחו בנשים. ואמרינן נמי [שבת קמ"ח:] הני נשי דיתבן אפומא דליחיא וקמיגנדר חצבייהו ומייתי להו ולא א"ל ולא מידי, אלמא באיסור דרבנן לא מחינן בהו דכר' יוסי קי"ל. והא דאמרינן מיכל בת שאול היתה מנחת תפילין, לרבי יוסי בברכה לרבי יהודה בלא ברכה אליבא דמ"ד [עירובין שם] תפילין זמן גרמא, ולמ"ד לאו זמן גרמא לרבי יהודה נמי בברכה.
